הצגת תפריט מאמר זה התפרסם בדצמבר 2019 באנגלית, בין השאר תחת ejewishphilanthropy Jewish Business News Jerusalem Post. להלן עיבוד לעברית:
בשלהי המאה הקודמת (כן, כן...) יצאתי לאירופה להפגש עם תורם פוטנציאלי, שהתעניין בהקמת מעונות סטודנטים במוסד האקדמי בו עבדתי באותה תקופה. כמובן שאותו תורם קיבל מראש את כל החומר הרלבנטי על המוסד ופועלו. בפגישתנו שלף התורם חומר דומה של מוסד אחר, והחל לערוך השוואות. השוואותיו עסקו ב"תמורות" שיקבל בגין כל דולר שיתרום – כמה מטרים רבועים ייבנו בגין התרומה. שאלות כגון "כמה סטודנטים יגורו במעונות תמורת התרומה", או "מה תהיה איכות החיים במעונות" כלל לא עניינו את התורם. הוא חזר ובדק שטחי ריצפה בלבד. זכותו, זה כספו שהוא תורם.
רבע מאה מאוחר יותר, ואנו נמצאים בעידן שונה, עידן האימפקט. גם אם בישראל השיח בנושא עדיין אינו מתקדם דיו, בעולם זו כבר מגמה של ממש. בעידן האימפקט משקיעי כספים, בין אם מוסדות ממשלתיים, פילנתרופים או גופים עסקיים, מבקשים לדעת אילו תוצאות כל שקל שלהם השיג: מה היו התוצאות של התכניות החברתיות בהן השקיעו ומה מידת האפקטיביות שלהן. חוט השני הוא מדידת התוצאות.
עולם העסקים "מדבר אימפקט", העולם החברתי "מדבר אימפקט", וכן, גם העולם הפילנתרופי מתחיל לעבור לשפת האימפקט. לא עוד כמה מטר ריצפה, אלא מה התוצאות החברתיות המדידות שתרומה יכולה להשיג. ההתעניינות של פילנתרופים בתחום האימפקט היא בשני מישורים: ביצוע השקעות אימפקט, כלומר השקעת חלק מההון (המושקע לטובת יצירת החזר כלכלי) במיזמי אימפקט ולאו דוקא במיזמים כלכליים טהורים, לצד הפניית התרומה הפילנתרופית בצורה מושכלת יותר, לפרוייקטים חברתיים הנושאים תשואה חברתית ברת מדידה.
מודל Pay For Success יוצר הזדמנויות לבעלי עניין - ממשלה, גופים ציבוריים גדולים וכו', להתמודד עם אתגרים חברתיים בצורה מהפכנית: משקיעים יטלו את הסיכון (המחושב) וישקיעו כלכלית בפרוייקט, כאשר ההחזר הכספי יבוסס על תוצאות מדידות ומוסכמות מראש וישולם על ידי בעלי העניין. בארץ מתקיימים כבר ארבעה פרוייקטים כאלה שיצרה חברת SFI בתחומי השכלה גבוהה, בריאות והשכלה תיכונית איכותית וההחזרים מובטחים על ידי מוסדות להשכלה גבוהה, קופות חולים, המוסד לביטוח לאומי ומשרד החינוך. על מודל זה הולכת וצומחת הפילנתרופיה החדשה: פילנתרופיה המבוססת תוצאות מדידות.
פילנתרופיה מבוססת תוצאות מדידות לא תעלים לחלוטין – ואל לה לשאוף לכך – את הפילנתרופיה הקלאסית, שצמחה מתחומי הערבות ההדדית, צדקה ותיקון עולם. תמיד יהיו צרכים חברתיים אשר אין עבורם מודל כלכלי אלא תרומות, במובן הבסיסי והטוב של המילה. אך אם התרגלנו במשך השנים שהפילנתרופיה הקלאסית מייצרת ותומכת בתוכניות כאלו ואחרות, כלומר קיום התוכנית תלוי בגורם פילנתרופי כמממן, אני מציע שנבחן לצידה גם את המודל החדש שקם ומתהווה מול עינינו, כאשר קרנות משפחתיות, תורמים פרטיים וגופים ציבוריים מתחילים לבחון את מעורבותם הפילנתרופית דרך משקפי אימפקט.
הבה ונדמה מצב, בו מקור פילנתרופי יבטיח תמיכה בפרויקט, ובתנאי שיימצא מימון ביניים על ידי גוף כלכלי, ושהתוצאות המדידות, שכל השותפים צריכים להסכים להן, תהיינה המדד לגובה התרומה הסופית – דהיינו שככל שההישגים המדידים יהיו חיוביים יותר, כך יגדל סכום התרומה. סכום זה יחזיר בחלקו את ההשקעה עם תשואה למשקיעים. לאמיתו של דבר, זוהי התפתחות מהפכנית של מודל התרומה מבוססת שותפים (matching grant).
זו מהפיכה אמיתית בתפישה – הפילנתרופ לא מסתפק בביצוע תרומה, אלא יוצר שרשרת של מקרים ותגובות ממוקדות הצלחה. מכיוון שיש מחוייבות לעמוד ביעדים המדידים (אחרת התרומה לא תתבצע), נוצרים גורמי דירבון לכל השותפים המחוייבים להוכיח תוצאות מדידות ומוצלחות יותר. ומה אם הפרוייקט לא יעמוד ביעדים? הפילנתרופ ישמור את כספו לעצמו או יפנה אותו למיזם אחר, המשקיעים הפסידו את השקעתם, והמוסדות והארגונים המעורבים ילמדו לקח יקר – ויצליחו טוב יותר בנסיון הבא.
מצב זה יביא לכך שהפילנתרופיה לא תהיה מובנת מאליה, ותפקיד התורם לא יסתכם בלרשום צ'ק, אלא יהפוך לשותף אמיתי בקביעת מדיניות ההצלחה של הפרוייקט. כאמור, המגמה בעולם מצביעה על הכיוון הזה.
גופים שתקציבם מוטה-תרומה, עמותות ומיזמים חברתיים חייבים לקדם את מודל האימפקט על מנת למנף לטובת פעולתם כספים רבים יותר ולהבטיח מגוון מקורות מימון חדשים וברי קיימא. יותר ויותר גופים פילנתרופים בעולם שבעים מההתנהלות השיגרתית של מגישי הבקשות לתרומה, ומעוניינים לתרום לגופים שמראים חדשנות ויצירתיות גם בתחומי המימון והתפעול, ולא רק בתחום התוכן. הגיע הזמן שנפסיק לפנות לתורמים בבקשות לתרומות מבוססות שטחי ריצפה. הגיע הזמן לשנות את מערכת הפעלה שלנו למערכת מבוססת תוצאות מדידות. אז נדע שגם אנחנו עושים אימפקט.
